מחזיק ברכה

במתח שבין יצירה ובניה להרס וכליה, בין החומר למילה, התערוכה מציעה התבוננות מחודשת בחלל הגלריה כבתל ארכיאולוגי, מוסיפה וחושפת שכבות שונות של היסטוריה מקראית ומקומית ומגלה את הקשר שלה להווה.

בבסיס התערוכה עומדת ״כתובת בלעם״, אותו מכשף מקראי עליו נאמר כי בא לקלל ויצא מברך. הכתובת, שמתוארכת למאה השמינית לפני הספירה, נמצאה בחפירות תל דיר עלא שבעבר הירדן המזרחי. היא נכתבה על טיח בדיו שחורה ואדומה, ומתארת נבואות פורענות וחורבן, לצד רשימת עופות, יונקים, קללות ואלים שונים.

במסגרת תכנית השהות ״אין סיטו״ בבית סראפים בו שוכן המפעל, פעל האמן בתווך שבין המכשף, המורה והחוקר. הבית נבנה עבור משפחה ערבית נוצרית אמידה לקראת סוף המאה ה־19 ובהמשך פעלו בו בתי ספר שונים. בחלל הגלריה, בין רישומי־רפאים ארכיאולוגיים לחימר גולמי הממתין לקבל צורה, הוא מציב שולחנות שמהדהדים את שרטוטי השימור והאדריכלות של הבית. על השולחנות הוא מציב שברי כלי חרס ופסלי תלמידים שנשכחו, לצד כלים חדשים ו״שברים״ שיצר. על הכלים נחרטו קללות וברכות המצוטטות ממקורות עתיקים. השברים השונים מתקבצים לרוג'ומים — נקודות ציון מזרח תיכוניות נפוצות, שרומזות לניסיון הסמלי למצוא איזון בתוך ימים של שבר וכאוס. על ציר הזמן ההיסטורי והתרבותי של הברכה והקללה, הופכת התערוכה הבנויה מרצפי שברים, קללות וזיכרונות שנחרבו, לכלי מחזיק ברכה.