משתתפים:
איתמר ויצמן
רדיקל
יותם דוקטור
מסעדת האחים
קרן ברונווסר
מרכזת התרבות Feel בית
מיכל ועקנין
פסטיבל ישראל
מנחה:
חיה גלבוע
המושב עסק בתפקידם של מרחבי תרבות כמרכזי זהות, קהילה וערכים, במיוחד בתקופות של שינוי ומשבר. במקום לראות במרחבים אלה פלטפורמות להפצת תוכן בלבד, עולה תפיסה חדשה שרואה בהם 'בתים' של ממש – מקומות של מפגש, חיבור ויצירה משותפת. בתי תרבות ומרכזים קהילתיים מתפקדים כיום כמרחבי ביטוי לזהות משותפת, בהם אנשים מוצאים שייכות דרך ערכים, פעולות משותפות ודיאלוג.
כיצד להפוך פלטפורמת תוכן לבית קהילתי?
מרחב פיזי: בתי תרבות מספקים מרחב לפעילויות בלתי פורמליות כמו ערבי מפגש ללא טלפונים (בית רדיקל), מרחבי עבודה חינמיים (המפעל), ערבי משחק וקהילה (FEELבית). כך הם מאפשרים מפגש אנושי בלתי אמצעי. הם נותנים מענה לצורך עמוק בנוכחות פיזית של קהילה – מקום בו ניתן להיפגש, ליצור ולחזק קשרים בין-אישיים.
מקום לערכים: מרכזי תרבות פועלים כזירות של מלחמת ערכים מודרנית. יש בהם הצהרה ברורה על נושאים זהותיים ועל עקרונות שמעצבים את הקהילה. כמו שמותגים דוגמת 'מסעדת האחים' ביססו את עצמם סביב ערכים תרבותיים מסוימים, כך בתי תרבות נוספים מבקשים להגדיר מחדש את המסגרת הערכית של הקהילה המקומית ולתת לה ביטוי מוחשי.
תחושת בית ושייכות: יצירת סביבה בה כל אדם יכול להרגיש בנוח, להשתתף ולהיות חלק מתהליך מתמשך של חיבור וזהות.
היסטוריה, מורשת ועתיד: בתי כנסת אינם מקומות תפילה בלבד, אלא מרכזים חברתיים ותרבותיים. המרחבים העכשוויים מחפשים לאמץ תפיסה זו ולשלב עבר, הווה והצעת חזון לעתיד.
השתנות מתמדת: המרחב הקהילתי מגיב לצורכי הקהילה בזמן אמת, לכן יש צורך בגמישות ואדפטציה. המרכזים חיים את המתח שבין מסורת להתחדשות, בין חיפוש תשובות להעלאת שאלות חדשות.
הפיכתם של בתי תרבות ממרכזי תוכן פסיביים למרחבים פעילים של קהילה, ערכים וזהות היא מכרעת. כדי לעשות זאת, יש להרחיב את תחושת ההכלה והשייכות, לייצר מרחבים שמזמינים השתתפות פעילה וליצור חיבורים עמוקים בין אנשים, קהילות ורעיונות.