מדמיינים עתיד:
תרבות ויצירה בעיצוב המחר

2. אמנות היא לא מופע – היא מנגנון לבניית קהילה (תנועת תרבות).

רותם אמיתי הובילה תהליך בו נשים מבוגרות הפכו את הסיפורים האישיים שלהן ליצירה קהילתית. החזון שלה הוא שבעוד עשר שנים בכל שכונה יהיה מוזיאון מקומי בו תהליכי יצירה הם חלק מחיי היומיום. כאשר עבדה בבתי אבות, הרשות ציפתה לקבל תכנים "רגילים" כמו דפי צביעה. במקום זה, היא הציעה תהליך יצירה מעמיק של שהפך לתערוכה קהילתית. יצירה לא צריכה להיות מוצר תרבותי נפרד – היא יכולה לחבר קהילות ולחזק זהות מקומית, לפעול בקשר עם המציאות. במקום להגיש בקשות מימון, רותם אמיתי הציעה לעירייה פתרונות יצירתיים לאתגרים עירוניים. זה הפך את הארגון שלה לשותף במדיניות העירונית, ולא רק לגוף שמקבל מענקים.

מסקנות מעשיות:

• לחשוב על יצירה כעל מנגנון שמחבר בין אנשים, דורות ומקומות.
• הרשויות רוצות לעבוד עם מי שיודע לפתור בעיות קיימות.

3. שינוי מדיניות – יצירת מציאות (FEEL בית).

שינוי לא מתחיל במסמכים – הוא קורה בשטח, ואז הרשויות רודפות אחריו.

יוזמות תרבותיות רבות התחילו ללא תמיכה ממשלתית – הן הפכו לעובדה קיימת ורק אז המדינה למדה איך לתמוך בהן. דפוס החזרתיות ברור: מה שקורה בשטח הופך עם הזמן למדיניות רשמית. אם משהו מוכיח את עצמו בשטח, הרשויות ימצאו דרך לתמוך בו.

מסקנות מעשיות:

• לא לחכות לאישור. להתחיל לפעול – הממסד יישר קו.