משתתפים:
רן וולף
בית ראשונים
ד״ר אלעד ירון
המפעל יו״ר
איגוד האוצרים
אביטל גבע
החממה
מילנה גיצין
זומו
מנחה:
מאיה בואנוס
כיצד אמנות חזותית יכולה לעצב מחדש מרחבים ציבוריים, לבנות קהילה וליצור שיח היסטורי חי?
אמנות ציבורית אינה עוד תערוכה בגלריה – היא דרך לייצר זהות מקומית, לחבר בין אנשים, לחשוף את ההיסטוריה ולפתח סביבות יצירה חדשות שמשנות את המרחב עצמו. במושב זה נבחנו דרכים שבהן אמנים ויוזמות תרבותיות משתמשים באמנות לא רק כביטוי אסתטי, אלא כמנגנון עירוני וחברתי. כיצד אמנות יכולה להיוולד במקומות לא צפויים, לחבר קהילות מגוונות ולפעול בתוך מרחבים פחות סטריליים והרבה יותר נגישים?
אמנות מחוץ לגלריות – מרחבים אמנותיים חדשים
אמנות חזותית לא צריכה להיות כלואה רק בתוך מוזיאונים וגלריות אלא יכולה וצריכה להתקיים בתוך העיר עצמה; ברחוב, בשטחים פתוחים ובמבנים היסטוריים. דוגמאות למרחבים חדשים שמקיימים את הרעיונות האלו:
- המפעל: המבנה לא התחיל כחלל אמנות אלא כמרחב אורבני. תהליך מחקר ויצירה אורגני הפך אותו למרכז תרבות.
- זומו: מוזיאון נייד שמתקיים מחוץ למוסדות המסורתיים. תוך שימוש במבנים נטושים, אתרים היסטוריים או אזורים בשיקום עירוני.
- בית הראשונים: הפך מבנה נטושים לחלל חי בו אמנות נוצרת מתוך החיבור למקום ולא כהצבה חיצונית.
אלו הן כמובן דוגמאות בודדות שמייצגות מגמה רחבה יותר שמתרחשת במקומות רבים בארץ. מטרתה של אמנות ציבורית היא לא רק "להוציא אמנות החוצה", אלא לחשוב מחדש על התשתית שבה היא נוצרת –סטרילית פחות, פתוחה יותר לשינוי ולשיתוף פעולה. רשויות מקומיות יכולות לייצר מודלים חדשים בהם אמנות מתרחשת בתוך חיי העיר ולא רק במרחבי תצוגה מנותקים מהקהל הרחב.
אמנות כגשר לזיכרון ולשייכות
לאמנות יש את הכוח לשמש כלי לפענוח ההיסטוריה של מרחב ולשינוי האופן שבו אנשים חווים אותו. דוגמה מצוינת לכך היא תיק ההיסטוריה של המפעל. בית סראפים, (המפעל כיום), היה מבנה שנשכח מהתודעה וההיסטוריה שלו נמחקה עם השנים. האמנות במקום לא נוצרה בתוך חלל ריק אלא מתוך מחקר פיסי וארכיוני שנעשה על ידי אמנים ואוצרים, שחשף מחדש את סיפורו של המבנה. למרות שמדובר בפרויקט ספציפי, ניתן לשכפל את הגישה ואופן ההתייחסות וליישם בערים נוספות. השאלה שנשאלת היא למעשה: כיצד אמנים יכולים להפוך מבנים היסטוריים נטושים למוקדים קהילתיים דרך עבודת מחקר אמנותית?
כאשר אמנים ואוצרים עובדים כחוקרי מרחב – הם לא רק יוצרים אמנות, אלא גם חושפים מחדש את הסיפור של העיר והקהילה. רשויות יכולות לאמץ מתודולוגיות אמנותיות כחלק מהתחדשות עירונית: לא רק לשמר מבנים מבחינה היסטורית אלא לתת להם חיים חדשים.
אמנות, בניית קהילה ופיתוח עירוני – השתתפות
מרחב ציבורי הופך למוקד קהילתי אמיתי כאשר הוא לא רק מציג אמנות, אלא מזמין אנשים ליצור יחד. קהילה נוצרת דרך עשייה – לא דרך צפייה בלבד. אמנות ציבורית חייבת להיות פתוחה להשתתפות, ולא רק מוצגת לקהל מבחוץ. אמנים לא חייבים "לשכנע" את הרשויות לתמוך בתרבות, אין כאן שני צדדים מנוגדים. אפשר וכדאי למצוא צורך עירוני ולחבר אליו פתרון אמנותי. עיריות ויזמים יכולים לשלב מודלים כאלו בפיתוח המרחב העירוני, כך שהאמנות תהיה חלק מתהליך מקומי ארוך טווח. דוגמאות:
- אמנות קהילתית בעוטף עזה – שימוש בציור קיר, פסלים וסביבות יצירה פתוחות כדי לעבד חוויות טראומטיות ולבנות מחדש תחושת שייכות. למשל ביוזמה "אום קולטור"
המפתח לעבודה עם עירייה או רשות הוא לא לחשוב בצורה של בקשת משאבים אלא להציע פתרונות תרבותיים לאתגרים עירוניים כמו נטישת מבנים, ניכור חברתי או חוסר בזהות מקומית. רשויות מקומיות יכולות לשתף פעולה עם אמנים ויוזמות תרבותיות כשותפים אמיתיים לשינוי עירוני ולא רק לצורך פרויקטים נקודתיים.