תרבות ואמנות הן מרכיב אסטרטגי בהחייאת ערים, בשימור אוכלוסייה צעירה וביצירת משיכה דמוגרפית. לא מדובר בקישוט או פעילות פנאי אלא בתשתית רכה שמכריעה אם עיר חיה או מתרוקנת. רוב היוזמות התרבותיות המשמעותיות בירושלים לא צמחו מחזון מוסדי סדור אלא מצורך קיומי אמיתי של יוצרים וקהילות:
- מחסור במקומות להופעה, יצירה והתכנסות
- הגירה שלילית של צעירים
- עיר שלא חזרה לחיים גם אחרי השקעות פיזיות גדולות
העשייה התרבותית האפקטיבית ביותר נעשתה דרך עמותות, יוזמות מקומיות וארגוני חברה אזרחית. התרבות בעיר הופיעה כתגובה לצורך ולא כתוצאה מתכנון מלמעלה. יתרון החברה האזרחית על הממסד הוא בגמישות, חיבור לשטח ויכולת ניסוי וטעייה. תרבות אזרחית יכולה להגיב מהר לצרכים מהשטח בניגוד למנגנונים עירוניים וממשלתיים כבדים.
אמנות לא ממוסדת ויוזמות צעירות משמשות כלי מרכזי בשינוי דימוי של עיר (ירושלים אז, הצפון היום), ביצירת זהות עירונית חדשה ובחיבור צעירים למקום. גם ללא תרומה כלכלית ישירה, יש להן השפעה ארוכת טווח גבוהה. לאמנות יש כוח בשינוי דימוי של מקום. אחד הקשיים בפריפריה הוא בהטמעת חשיבה תרבותית. במקביל יש פוטנציאל של ארגוני חברה אזרחית בביצוע פרויקטים בתחום. הפאנל התקיים ב״יום המעבדה״ של הכנס במפעל.
לא על שדרוג פיזי לבדו
השקעות בתשתיות, שיפוץ רחובות ונדל"ן אינן מספיקות כדי ליצור סצנת תרבות חיה ומשמעותית. בירושלים אפשר לראות שרחובות משופצים נשארו ריקים, חנויות נשארו סגורות גם אחרי סיום עבודות חידוש. המסקנה היא שבלי פעילות תרבותית רציפה, קהילה ותוכן – אין חיות עירונית.
הכסף הגדול לא נמצא בתקציבי תרבות. הוא נמצא בתקציבי נדל"ן, תשתיות ופיתוח. היכולת היא "להתלבש" על פרויקטים גדולים ולהכניס לתוכם רכיבי תרבות כך שהעלות היא שולית יחסית אבל ההשפעה רבה.
הורדת תנאי סף היא מפתח שיכול לאפשר עשייה תרבותית רחבה. תנאי סף נמוכים ושבירת ההיררכיה הנוקשה של "מהי תרבות ראויה" הובילו לשינוי משמעותי בירושלים. כך ניתנה לגיטימציה לשילוב קהילה, אמנות וחברה ופתיחה לקהלים ולמרחבים שהתרבות הממסדית לא מגיעה אליהם. גמישות רעיונית, ארגונית ותוכנית היא תנאי להישרדות שדה התרבות.
מירושלים לצפון ולפריפריה
האוכלוסיה הצרכנית בירושלים היא ייחודית ואיכותית. פועלת בעיר סצנת תרבות "אדג'ית" שמושפעת מריבוי סטודנטים לאמנות. חברת "עדן", בתחילת דרכה, עסקה בפיתוח פיזי של מרכז העיר. בהמשך היא הבינה את הצורך בפיתוח תרבותי להחייאת העיר. גמישות, הורדת תנאי סף ויצירת שותפויות בעבודה תרבותית הם תשתית חשובה לפעילות תרבותית. ירושלים מתורגלת בכך יותר מערים אחרות.
הניסיון הירושלמי משמש כיום כבסיס לתכניות שיקום הצפון שמטרתן משיכת אוכלוסייה חדשה, הקמת "האבים" לאמנים ויזמים, שימוש במבנים ריקים וניצולם עבור תרבות. יש העדפה לבצע את התכניות דרך חברה אזרחית ולא באמצעות רשויות בלבד. בשורה התחתונה, תרבות אינה תוצאה של שגשוג – היא תנאי לשגשוג. ערים שמצליחות הן כאלה שמאפשרות ליוזמות מקומיות לפעול, מוותרות על שליטה עודפת, ומבינות שדווקא מתוך חוסר, ניסוי ואי־סדר נוצרת תנועה, קהילה וחיים.
